חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תש"ף בתחום חקר מדע המדינה וחקר היחסים הבינלאומיים.
פרופ' אברהם בן־צבי הוא מבכירי החוקרים בישראל בתחום היחסים הבינלאומיים. מחקריו עוסקים בעיקר בסוגיות הקשורות ליחסי ארה"ב–ישראל תוך דגש מיוחד על ניתוח שורשיה, התגבשותה והתפתחותה של הברית האמריקנית–ישראלית לאורך השנים. מחקריו הם מכֻווני מדיניות אך במקביל נועדו גם להוסיף ידע ומסגרות חשיבה לציבור הרחב המתעניין בתהליכי עיצוב האסטרטגיה הדיפלומטית־ביטחונית של ישראל. פרופ' בן־צבי כתב ופרסם מספר ניכר של מחקרים פורצי דרך גם בסוגיית ההפתעה האסטרטגית ומקורותיה. מחקריו נשענים על מסד ארכיוני מקיף, הכולל בין השאר את הספריות הנשיאותיות האמריקניות ואת גנזך המדינה בישראל.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' ערן ויגודה־גדות, יו"ר, פרופ' תמר הרמן, פרופ' זכי שלום
פרופ' אברהם בן־צבי הוא מבכירי החוקרים בישראל בתחום היחסים הבינלאומיים. מחקריו עוסקים בעיקר בסוגיות הקשורות ליחסי ארה"ב–ישראל תוך דגש מיוחד על ניתוח שורשיה, התגבשותה והתפתחותה של הברית האמריקנית–ישראלית לאורך השנים. מחקריו הם מכֻווני מדיניות אך במקביל נועדו גם להוסיף ידע ומסגרות חשיבה לציבור הרחב המתעניין בתהליכי עיצוב האסטרטגיה הדיפלומטית־ביטחונית של ישראל. פרופ' בן־צבי כתב ופרסם מספר ניכר של מחקרים פורצי דרך גם בסוגיית ההפתעה האסטרטגית ומקורותיה. מחקריו נשענים על מסד ארכיוני מקיף, הכולל בין השאר את הספריות הנשיאותיות האמריקניות ואת גנזך המדינה בישראל.
כותרת עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה בשנת 1973, הייתה: "ארה"ב ויפן, 1940–1941: דימויים וקווי מדיניות", והיא נכתבה בהדרכתם של החוקרים הדגולים מורטון קפלן, אקירה איריה וטאנג צו. בשנת 1987 העבודה ראתה אור כספר שזכה לשבחים על הטיפולוגיה המקורית שפיתח בו פרופ' בן־צבי לניתוח תהליך קבלת ההחלטות בממשל הנשיא רוזוולט כלפי יפן בתקופה שקדמה למתקפה היפנית בפרל הרבור.
הקריירה האקדמית של פרופ' אברהם בן־צבי משתרעת על פני 46 שנים, החל מקבלת תואר הדוקטור מאוניברסיטת שיקגו ומינויו לחבר סגל באוניברסיטה העברית ולימים באוניברסיטת תל אביב – שם קיבל דרגת פרופסור מן המניין. במהלך תקופה זו כיהן פרופ' בן־צבי בראש החוג למדע המדינה ובראש התוכנית ללימודי ביטחון, שהוא נמנה עם מקימיה. לאחר פרישתו לגמלאות מאוניברסיטת תל אביב בשנת 2006 הצטרף פרופ' בן־צבי למחלקה ליחסים בינלאומיים של בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ומאז הוא חוקר ומלמד בה. במסגרת תפקידיו באוניברסיטת חיפה הוא מלמד בין השאר במכללה לביטחון לאומי.
במהלך השנים היה פרופ' בן צבי חוקר אורח בחשובות שבאוניברסיטאות האמריקניות העוסקות בתחום היחסים הבינלאומיים כמו אוניברסיטת קורנל ואוניברסיטת ג'ורג'טאון.
לאורך כל הקריירה האקדמית הממושכת שלו פרופ' בן־צבי היה ועודנו דוגמה ומופת הן למצוינות אקדמית ולכתיבה פורצת דרך בבמות מרכזיות ויוקרתיות שבתחומי התמחותו והן לשירות מסור מאין כמותו לאוניברסיטאות שבהן לימד ולקהילה כולה. פרופ' בן־צבי כתב עשרה ספרים שחלקם זכו בפרסים חשובים; רובם נגעו בדרך זו או אחרת בסוגיות הקשורות למעמדה הבינלאומי והאסטרטגי של ישראל בכלל, ויחסיה עם ארצות הברית בפרט. כמו כן הוא פרסם בבמות חשובות ויוקרתיות בעולם עשרות רבות של מאמרים, מונוגרפיות ופרקים בספרים. כתיבתו של פרופ' בן־צבי מאוזנת ודעתנית. הוא מציג את עמדותיו בבהירות, אך במקביל נותן ביטוי גם לדעות מנוגדות. מעל לכול – פרופ' בן־צבי מפגין בהתנהלותו אנושיות רבה, נכונות לעבוד בצוות ולתרום לקהילה. לאורך השנים הוא זכה לאהדה רבה בקרב תלמידיו הרבים ואנשי הסגל העובדים עימו.
במישור הציבורי הרחב תרם פרופ' בן־צבי תרומה מתמשכת בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, בסוגיות הקשורות לפוליטיקה ולהיסטוריה האמריקנית בכלל, ולמערכת יחסיה של ארה"ב עם ישראל בפרט. תרומה אנליטית מיוחדת הייתה לאבחנתו החדה כי נקודת המפנה המכרעת במערכת היחסים שבין ארה"ב לבין ישראל לא התרחשה, כפי שהיה נהוג לחשוב עד אז, בעקבות מלחמת ששת הימים, אלא הייתה תולדה של תהליך למידה עוד במהלך תקופת כהונתו השנייה של אייזנהאואר בבית הלבן. זאת בעקבות סדרה של התפתחויות אזוריות (ששׂיאן ב"משבר ירדן", יולי 1958), שהמחישו לממשל את ערכה האסטרטגי של ישראל, עשור שלם כמעט לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. אין המדובר בהגדרה טכנית חדשה של ראשיתו של עידן, אלא בתפיסה חדשנית של מושג הברית ושל ראיית השותפות האמריקנית–ישראלית כתהליך, ששלביו הראשונים נותרו סמויים במידה רבה מן העין הציבורית. ניתן לראות בתובנות אלה נקודת מפנה מרכזית בכל הקשור לאופיו וכיוונו של שדה המחקר בתחום.
פרופ' בן־צבי תרם תרומה ייחודית, אינטגרטיבית, מגוונת, מפרה ומעוררת השראה למספר ענפי מחקר בתחום היחסים הבינלאומיים והעמיד דור שלם של תלמידים ממשיכי דרך, ששאבו השראה ממחקריו, המשיכו אותם ותרמו בכך להעשרה נוספת של שדה המחקר.
על כל אלה החליטה הוועדה להעניק לפרופ' אברהם בן־צבי את פרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה וחקר היחסים הבינלאומיים.
קורות חיים
אברהם בן־צבי נמנה עם בכירי החוקרים בארץ ובעולם בשדה המחקרי של עיצוב מדיניותה של ארה"ב כלפי ישראל, תוך דגש מיוחד על ניתוח שורשיה, צמיחתה והתפתחותה של הברית האמריקנית–ישראלית.
פרופ' בן־צבי הרים תרומה חלוצית ופורצת דרך להבנת שדה זה בספריו ובמאמריו, הכוללים תובנות וטיעונים מקוריים וחדשניים.
פרופ' בן־צבי מתגורר בחיפה, נשוי לאירית ואב לדורין, דוקטור בביולוגיה התפתחותית.
לימודים
1965–1968 תואר ראשון בהצטיינות, החוגים למדע המדינה וצירוף לימודים בין־חוגי, האוניברסיטה העברית בירושלים
1969–1973 תואר דוקטור בחוג למדע המדינה, אוניברסיטת שיקגו (מסלול לימודים ישיר)
תפקידים אקדמיים בארץ
1973–1978 מרצה, המחלקה ליחסים בינלאומיים, האוניברסיטה העברית בירושלים
1979–1985 מרצה בכיר, החוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב
1984–1987 ראש החוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב
1993–1994 ראש החוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב
1986–1994 פרופסור חבר, החוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב
1994–2006 פרופסור מן המניין, החוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב
1998–2003 ראש התוכנית ללימודי ביטחון, אוניברסיטת תל אביב
2003–2006 מופקד הקתדרה על שם רומולו בטנקור ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת תל אביב
2006– פרופסור אמריטוס, אוניברסיטת תל אביב
2006– פרופסור מן המניין, המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה
2006–2008 מייסד וראש התוכנית לניהול משא ומתן וקבלת החלטות, המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה
2013 מייסד וראש התוכנית ללימודי דיפלומטיה במחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה
2013–2015 מייסד וראש התוכנית ללימודי התואר הכפול ביחסים בינלאומיים עם אוניברסיטת ורשה, המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה
2016 ראש התוכנית ללימודי דיפלומטיה, המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה
2016– ראש התוכנית ללימודי התואר הכפול ביחסים בינלאומיים עם אוניברסיטת ורשה המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה
הוקרות ופרסים נבחרים
1966–1969 מלגות הצטיינות, המחלקה למדע המדינה, האוניברסיטה העברית
1969–1973 מלגה מטעם קרן פורד, החוג למדע המדינה, אוניברסיטת שיקגו
1994 הפרס השנתי על שם מיכאל לנדאו על הספר: The United States and Israel: The Limits of the Special Relationship
2012 זוכה בפרס השנתי ע"י רחל ומאיר צ'צ'יק על הספר: מטרומן ועד אובמה: עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארה"ב–ישראל (תל אביב, ידיעות ספרים 2011)
2017 פרס איש הסגל המצטיין, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה
מפעל חיים
אברהם בן־צבי נולד בשנת 1944 לאימו חוה לבית רוקח, ילידת צפת, ולאביו יהושע בן־צבי, יליד חרסון שבאוקראינה, אשר עלה ארצה בשנת 1924. אברהם גדל בחיפה ולמד במחזור השני של בית הספר אילנות, היום ברחוב הסנה בחיפה. בכיתה א', עד שהוקם מבנה בית הספר, למדו הילדים בחורשה. את לימודי התיכון עשה בבית הספר חוגים. באותן שנים ראשונות התעניין במיוחד בספורט ואף היה שוער בקבוצת הנערים של מכבי חיפה. בכיתה, ליבו נמשך בעיקר אחר הלימודים ההומניים. הוא השתתף במחזור הראשון של המגמה הכלכלית, שאותה הקים מנהל התיכון אליהו ויינשטיין. התחום שעשה עליו את הרושם הנכבד ביותר בשנות התיכון היה תחום האנגלית. מורהו למקצוע זה, אוריאל היימן, מיקד את לימוד האנגלית בקריאה ובניתוח של יצירות ספרות ולאו דווקא בדקדוק. "ניתוח היצירות הספרותיות היה תחום שמאוד התחברתי אליו", הוא נזכר, "זה נתן לי את האהבה לניתוח טקסטואלי של רעיונות, ודווקא דרך האנגלית".
באוגוסט 1962 התגייס לצה"ל. תחילה שובץ לקורס מ"כים בחיל הרגלים, אך בעקבות התפרצות של מחלת הצהבת אושפז ונאלץ לשנות את מסלול שירותו לחיל המודיעין. את שירותו עשה כמש"ק ביטחון שדה ביחידת ממר"ם, שהייתה אז בראשיתה. "השירות מאוד התאים לי", הוא נזכר, "כיוון שהוא היה כרוך גם בשימוש בכושר ההתנסחות שהיה לי". את הכושר הזה הוא מייחס להשפעת אימו, שניחנה לדבריו בנפש פיוטית.
לקראת סוף שירותו, בשלהי שנת 1964, החל לשלב לימודי ערב בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית, בחוג למדע המדינה בצירוף לימודים בין־חוגיים. בשנה השנייה והשלישית למד בירושלים. לאחר מכן המשיך ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית, גם כן בחוג למדע המדינה. בלימודיו בקורס המבוא ליחסים בינלאומיים ובקורס העוסק במשברים בינלאומיים פגש במרצה ד"ר אלן דאוטי, עולה מארה"ב, בן לאסכולה הריאליסטית ביחסים בינלאומיים מבית מדרשו של הנס מורגנטאו. "דאוטי הוא המרצה שהשפיע עליי את ההשפעה העמוקה ביותר בכל חיי, הוא פתח לי את הדלת לכל התיאוריה ביחסים בינלאומיים, זה היה עבורי המפץ הגדול", אומר בן־צבי, "אנחנו בקשר רצוף כבר חמישים שנה". דאוטי, כתלמידו של מורגנטאו, העביר בקורסים את משנתו בדבר הגדרתו והיקפו של המונח "עוצמה מדינית", וזו עשתה רושם רב על בן־צבי. דאוטי המליץ על תלמידו אברהם בן־צבי להמשך לימודים ישיר לדוקטורט באוניברסיטת שיקגו.
באוגוסט 1969, חודשים ספורים אחרי נישואיו לאירית לבית רוזנבאום, נסעו השניים לשיקגו. אירית סייעה לו בתחילה בהתאקלמות לשפה האנגלית, שבה התנהלו הלימודים ובה החל לכתוב אז את כל עבודותיו: "בשעות הערב המאוחרות הקראתי לה טיוטות של עבודות והיא הייתה משפצת ועורכת אותן", הוא נזכר. את האוניברסיטה בשיקגו הוא מתאר כמרכז אינטלקטואלי שוקק של מפגשי ספרות ותרבות.
בזכות הפתיחות האינטלקטואלית היוצאת דופן שהילכה במוסד זה זכה בן־צבי לצאת לדרך מחקרית רב־תחומית, רב־ממדית ומקורית: נושא מחקרו היה עיצוב המדיניות האמריקנית כלפי יפן בשנים 1940–1941. מנחהו העיקרי לדוקטורט היה פרופ' מורטון קפלן, אחד ממפתחי התיאוריה ביחסים בינלאומיים, ונוספו לו שני מומחים אזוריים: פרופ' אקירה אִיריֶה, היסטוריון של רעיונות, מומחה ליפן, ופרופ' טאנג צוּ, מומחה לסין. המחקר נכתב בייחוד לאור תפיסתו המחקרית של פרופ' אלכסנדר ג'ורג', אף הוא בוגר אוניברסיטת שיקגו שנים קודם לכן – הגישה הקוגניטיבית ביחסים בינלאומיים. "הרעיון הוא לנסות לזהות 'צופן תפעולי' של מקבלי החלטות; לנסות ליצור מודל של אוצר האמונות והתפיסות שלהם", מסביר בן־צבי. "את הצופן הזה אנחנו מנסים לזהות בהחלטות המעשיות, במדיניות החוץ, של אותם מקבלי החלטות".
במחקרו בחן אברהם בן־צבי את ממשלו של רוזוולט, אך לא כיחידה אחת. "פירקתי את הממשל לקבוצות", הוא מסביר, "ניסיתי לבנות את האנטומיה של הממשל ולראות מה הנחה את האנשים המרכזיים בו, איזו קבוצה הייתה דומיננטית. את המדיניות כלפי יפן הסברתי כניצחון של הקבוצה שהובילה את הקו הנוקשה במשחק הפנימי בממשל". במודל שיוצר סיווג של מקבלי ההחלטות הצליח בן־צבי למפות את השורשים של אירועי פרל הרבור, לא במובן של כישלון מודיעיני אלא במובן הקוגניטיבי של תפיסת עולם מערבית־רציונלית אל מול תפיסה תרבותית שונה שאפיינה את יפן.
כשחזר ארצה בשנת 1973 השתלב בסגל האוניברסיטה העברית במחלקה ליחסים בינלאומיים שהוקמה זמן קצר לפני כן. לאחר מלחמת יום הכיפורים שירת שירות ממושך של כמה חודשים ביחידת ביטחון שדה של מרחב שלמה. ביחידה זו הוסיף לשרת במילואים עד הנסיגה מסיני. בעקבות המלחמה פרסם בשנת 1975 מאמר מכונן שהמשיך את הקו של המחקר הקוגניטיבי ביחסים בינלאומיים והתמקד בנושא ההפתעה האסטרטגית. "בניתי מודל השוואתי שבו ניסיתי להסביר את ההפתעה האסטרטגית כתוצאה של עיוותי תפיסה והבדלי תרבות", אומר בן־צבי. במחקרו ערך השוואה לכמה אירועים מרכזיים של הפתעה אסטרטגית בהיסטוריה הצבאית־מדינית בעולם – פרל הרבור, מתקפת ברברוסה, מלחמת קוריאה. "בכל המקרים האלה הייתה התבססות־יתר על ממד היכולות הצבאיות ופחות על ממד הכוונות; ההיגיון המערבי לא תמיד התאים לצד השני, שהיה מוכן לקחת סיכונים שלאדם המערבי נראים לא רציונליים".
בשנת 1979 הצטרף לסגל אוניברסיטת תל אביב כמרצה בכיר בחוג למדע המדינה ואחר כך כפרופסור חבר ופרופסור מן המניין. בין היתר שימש גם כראש התוכנית ללימודי ביטחון – "שילוב שהתאים לי מאוד בין היסטוריה למדע המדינה", הוא מסביר. בארבעים השנים האחרונות הוא מוביל את חקר יחסיה של ארה"ב עם המזרח התיכון, ובעיקר מתמקד בצמיחתה של הברית עם ישראל. את השינוי החיובי ביחסים אלו הוא רואה דווקא באירוע זניח יחסית בהיסטוריה, מבצע "אומץ לב" בשנת 1958, בעת ממשלו העוין של אייזנהאואר. אז אִפשרה ישראל לארה"ב – תוך סיכון מדיני ופוליטי לא קטן – להחיש סיוע אווירי לחוסיין מלך ירדן. "ברמה הקוגניטיבית זאת הייתה נקודת המפנה", הוא מסביר. בן־צבי סבור כי מרגע זה החל אט־אט לעלות ערכה של ישראל בעיני הממשלים האמריקניים כנכס אסטרטגי, ובעקבות זאת אף הלך והתחדד הזיהוי האידיאולגי בין שתי המדינות, המעוגן בסיסמת "היחסים המיוחדים".
בשנת 2006, אחרי צאתו לפרישה מוקדמת מאוניברסיטת תל אביב, הצטרף לסגל אוניברסיטת חיפה, למחלקה ליחסים בינלאומיים. במחלקה זו הקים את התוכנית לניהול משא ומתן וקבלת החלטות ביחסים בינלאומיים ושתי תוכניות בדיפלומטיה, כולל תוכנית משותפת עם אוניברסיטת ורשה שבה הוא זוכה ללמד סטודנטים מכל העולם: "זה אי של שיתוף פעולה ואהדה גדולה לישראל", הוא מסכם. "יש לי תלמידים טובים ואנחנו מנתחים יחד מושגים וכלי חשיבה, וזה נהדר".
פרסומים נבחרים
-
- Ben-Zvi, The Illusion of Deterrence: The Roosevelt Presidency and the Origins of the Pacific War. Boulder, Colorado: Westview Press, Studies in International Politics, 1987, 136 pp
- Ben-Zvi, The United States and Israel, The Limits of the Special Relationship. New York: Columbia University Press, 1993, 312 pp
- Ben-Zvi, Decade of Transition: Eisenhower, Kennedy, and the Origins of the American Israeli Alliance, 1953–1962. New York: Columbia University Press, 1998, 219 pp
- Ben-Zvi, John F. Kennedy and the Politics of Arms Sales to Israel. London: Frank Cass, Cass Series: Israeli History, Politics and Society, 2002, 144 pp
- Ben-Zvi, In the Shadow of the Hawk: Lyndon B. Johnson and the Politics of Arms Sales to Israel. London: Frank Cass, Cass Series: Israeli History, Politics and Society, 2004, 138 pp
-
Ben-Zvi, The United States in the International Arena Since 1945 (in Hebrew). Tel Aviv: The Open University, 2006), 293 pp
• Ben-Zvi, The Origins of the American־Israeli Alliance: The Jordanian Factor. London: Routledge Press, 2007, 111 pp
- Ben-Zvi, From Truman to Obama: The Rise and Early Decline of American–Israeli Relations. (in Hebrew). Tel Aviv: Yedioth Sfarim, 2011, 303 pp
-
- A. Ben-Zvi, “American Preconceptions and Policies Toward Japan: A Case Study in Misperception”, International Studies Quarterly, Vol. XIX (June 1975), pp. 228–248
- A. Ben-Zvi, “Hindsight and Foresight: A Conceptual Framework for the Analysis of Surprise Attacks”, World Politics, Vol. XXVII, April 1976, pp. 380–395
- A. Ben-Zvi, “The Outbreak and Termination of the Pacific War”, Journal of Peace Research, Vol. XI, 1978, pp. 33–49
- A. Ben-Zvi, “The Limits of Detente: Henry Kissinger and U.S. Middle East Policy in Retrospect”, Co-Existence, Vol. XV, 1978, pp. 101–123
- A. Ben-Zvi, “The Study of Surprise Attacks”, British Journal of International Studies, Vol. V, July 1979, pp. 129–149 (a condensed version of Monograph 1)
- A. Ben-Zvi, “Perception, Action and Reaction: A Comparative Analysis of Decision-Making Processes in Bilateral Conflicts”, Journal of Political Science, Vol. VII, Spring 1980, pp. 95–111