מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

יעקב אחימאיר

share
שתפו עמוד:
יעקב אחימאיר

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ב בתחום תקשורת.

יעקב אחימאיר – עורך ומגיש תכניות בטלוויזיה הישראלית ובקול ישראל – הוא מן העיתונאים הוותיקים והמוערכים בתקשורת האלקטרונית בישראל. 50 שנה בקירוב הוא משמש בשידור הציבורי, שבו מילא תפקידים רבים של כתב בישראל ובחו"ל, עורך ומנחה במשדרי החדשות והאקטואליה המרכזיים וכן פובליציסט ומתעד. הוא התווה את דרכה של הטלוויזיה הישראלית על בסיס עקרונות מקצועיים: מהימנות חסרת פשרות, הפרדה בין דעות לעובדות, יסודיות, העמקה ורוחב אופקים. ב-17 השנים האחרונות הוא עורך ומגיש את תכנית חדשות החוץ "רואים עולם", הנחשבת אחת התכניות הטובות והמעמיקות ביותר בתקשורת החדשות בישראל.

נימוקי השופטים

פרופ' איתן גלבוע, יו"ר, מר אורי אליצור, גב' אילה חסון, מר שמעון שיפר

יעקב אחימאיר הוא אחד העיתונאים החשובים והבולטים ביותר בתקשורת המשודרת בישראל. הוא נמנה עם המייסדים והמעצבים של העיתונות הישראלית המקצועית, האחראית, הרצינית, החוקרת, האמינה והסקרנית. בשידוריו ברדיו ובטלוויזיה הטביע חותם ברור על שפת השידור וטון השידור.   

כחמישים שנה הוא אחד מעמודי התווך המרכזיים של השידור הציבורי. אחימאיר החל את עבודתו בקול ישראל, עבר לשירות השידור הבריטי (BBC), חזר לקול ישראל ועם הקמת הטלוויזיה בארץ עבר אליה ונמנה עם מעצבי דרכה. למרות הפיתויים הרבים של התקשורת המשודרת המסחרית, שהתרחבה מאוד בעשרים השנים האחרונות, הוא נשאר נאמן לטלוויזיה הציבורית, ערוץ 1, ועובד בה עד היום. לאחרונה שב לכור מחצבתו ומשדר יומני חדשות גם בקול ישראל. 

הוא שימש בשורה של תפקידים מרכזיים: ברדיו, עורך ומגיש חדשות ויומנים ובטלוויזיה, כתב מדיני, כתב פרלמנטרי, עורך "יומן השבוע", עורך ומגיש "מבט", מהדורת החדשות היומית, עורך ומגיש של תכניות דיון ואקטואליה, כתב בחו"ל – פעמיים שליח רשות השידור בוושינגטון ועורך ומגיש "רואים עולם", תכנית שבועית בעניינים בין-לאומיים. בשל יכולתו הרבה, הופקדו בידיו שידורים בעלי חשיבות היסטורית, לרבות סיקור ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל וחתימת הסכם השלום עם ירדן. 

במשך כעשרים שנה גם הגיש את התכנית "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל וגם שם הפגין יכולת מקצועית מרשימה כאשר התייחס בכבוד, במתינות ובסבלנות לכל מאזין ששוחח איתו.

אחימאיר גם כותב בקביעות מאמרי דעה בעיתונות הכתובה בנושאים מגוונים. 

במאמריו אינו נרתע לבקר חריגות מנורמות מקצועיות ואתיות בעבודת העיתונות בארץ ובעולם, ובכך הוא מעודד את הדיון הציבורי והמקצועי במעמדה ובתפקודה של התקשורת בישראל. בתקופות חירום לאומי צידד בהשמעת קולותיהם של אויביה המרים ביותר של המדינה, כי הוא האמין שבזה הוא מיישם את זכות הציבור לדעת. הוא גם יצא נגד צנזורה ולחץ מדיני בהיותו הראשון שפרסם ב-1994 כתבה על רצח העם הארמני. עד אז בשל הרצון לטפח את היחסים עם טורקיה ולשמרם, מנעה הממשלה מאמצעי התקשורת לעסוק בנושא.

בתכניתו "רואים עולם", תכנית ייחודית בנוף התקשורת המשודרת בישראל, אחימאיר מייחד כתבות וראיונות לנושאים שהתקשורת הישראלית מזניחה, כמו התפתחויות ובעיות בעולם השלישי. התכנית גם עוסקת לעתים מזומנות בעולם היהודי וביחסי ישראל והתפוצות.   

אחימאיר מקפיד מאוד בעבודתו על הפרדה מוחלטת בין דעות לעובדות. את דעותיו הוא מביע במאמרי הדעה שהוא כותב, אך שמץ מהן אינו מסתנן לעבודתו בתקשורת המשודרת. סגנונו העיתונאי נטול פניות, אמין, מעמיק ורחב אופקים. סגנון זה משמש השראה ומופת לדורות של עיתונאים.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את מר יעקב אחימאיר ראוי לקבל את פרס ישראל בתקשורת לשנת התשע"ב.

קורות חיים

יעקב אחימאיר מתגורר בירושלים, נשוי לאורה, לשעבר מנכ"לית מכון ירושלים לחקר ישראל ובעלת תואר "יקירת ירושלים". הם הורים לאבישי ולענת ולהם שישה נכדים.

לימודים והשתלמויות

1964 תואר בוגר בהיסטוריה ובמדע המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים עיקריים וציוני דרך מקצועיים 

  • בנעוריו - כותב מאמרים בעיתונים "חרות לנוער" ו"הארץ שלנו"
  • עורך בחדר החדשות של קול ישראל
  • עורך בשידורי החוץ בעברית של רשת BBC, לונדון
  • עורך במחלקת האקטואליה, קול ישראל
  • כתב ועורך משדרים בטלוויזיה הישראלית
  • השליח הראשון של רשות השידור לוושינגטון, ארה"ב
  • כתב הטלוויזיה הישראלית בכנסת
  • כתב מדיני של הטלוויזיה הישראלית
  • עורך ומנחה את המשדר "מוקד", הטלוויזיה הישראלית
  • עורך ומגיש "מבט לחדשות", הטלוויזיה הישראלית
  • שליחות נוספת ככתב הטלוויזיה הישראלית בארה"ב
  • עורך ומגיש את משדר חדשות החוץ "רואים עולם", ערוץ 1
  • מגיש יומני חדשות ברשת ב' של קול ישראל
  • מפרסם מאמרי דעה בעיתונים "מעריב" ו"ישראל היום"
  • מנחה (פעם בשבוע) את המשדר "יש עם מי לדבר", גלי צה"ל
  • עמית בכיר במרכז לתקשורת בין-לאומית, אוניברסיטת בר אילן
  • חבר במועצת העיתונות

הישגים עיתונאיים בולטים

  • הריאיון שבו הודיע ראש הממשלה יצחק רבין על התפטרותו (1977)
  • סיקור ביקורו הראשון של נשיא מצרים סאדאת בישראל (1977)
  • כתבה ראשונה בתקשורת הישראלית על הקריאה להכיר ברצח העם הארמני במלחמת העולם הראשונה (1983)
  • ריאיון אישי לטלוויזיה הישראלית עם נשיא ארה"ב, ביל קלינטון (1994)

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

2005 פרס סוקולוב לעיתונות כתובה ואלקטרונית
2009 פרס האגודה לזכות הציבור לדעת
2010 פרס אגודת העיתונאים ואוניברסיטת בן גוריון, כינוס אילת לעיתונות
2010 פרס סמולאר מטעם "ג'וינט ישראל" על סיקור נושאים יהודיים

מפעל חיים

"תפקידו של השידור הציבורי הוא בראש ובראשונה לשקף את כל מה שמתרחש במדינת ישראל, על כל היבטי החיים בה", אומר יעקב אחימאיר, הממלא תפקידי שידור, הגשה ועריכה ברשות השידור כבר כמעט יובל שנים. "זו משימה קשה מאוד, אבל בעיניי היא המשימה העיקרית".

אחימאיר נולד ברמת גן ב-1938, בנם של סוניה ושל הסופר והעיתונאי ד"ר אב"א אחימאיר, מחשובי האידאולוגים של התנועה הרביזיוניסטית. כנער פרסם מאמרים בעיתונים "חרות לנוער" ו"הארץ שלנו". עם סיום לימודיו בתיכון ברמת גן התגייס לחיל השריון, ולאחר השירות למד היסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. לרשות השידור הגיע בעקבות הזמנה של חבר להצטרף לחדר החדשות של קול ישראל. "התחלתי את העבודה שם, וכעבור שנה התקבלתי לשידורי החוץ של ה-BBC, ועבדתי בשידורי הרדיו שלהם בעברית מלונדון". לאחר שלוש שנים בבריטניה שב אחימאיר לירושלים, והמשיך לעבוד בעריכת חדשות ומשדרי אקטואליה בקול ישראל.

ב-1970, שנתיים לאחר הקמת הטלוויזיה הישראלית, הצטרף אחימאיר לשורותיה, תחילה ככתב. לאחר מכן מילא תפקידים נוספים במערכת החדשות, ובהם עורך "יומן השבוע". ב-1972 נבחר להיות השליח הראשון של רשות השידור לוושינגטון. "השירות בוושינגטון היה בית ספר עיתונאי מן המעלה הראשונה", הוא מספר. "עשיתי שם הרבה עבודת רגליים ויצרתי קשרי עבודה עם כמה מטובי הכתבים". בתקופת שליחותו סיקר ,בין השאר, את התפטרות הנשיא ניקסון בצלה של פרשת "ווטרגייט" ואת סיומה של מלחמת וייטנאם, וכבר קודם לכן – את מלחמת יום הכיפורים. "סיקרתי את ביקורה של ראש הממשלה גולדה מאיר, שבאה לפגישה גורלית עם ניקסון, את הרכבת האווירית של הסיוע האמריקני לישראל וגם את המחסור בנפט שנוצר בארה"ב בעקבות החרם הערבי".

ב-1976 שב אחימאיר לישראל ומילא שורה של תפקידים מרכזיים בטלוויזיה, ובהם כתב בכנסת וכתב מדיני. "סיקרתי את שלהי כהונתו של ראש הממשלה יצחק רבין, ובריאיון עמי הוא הודיע על התפטרותו", הוא אומר. "בהמשך סיקרתי את תחילת כהונתו של מנחם בגין, והשיא היה שידור ביקורו של נשיא מצרים, סאדאת, בישראל".

בשנים הבאות הוא המשיך למלא תפקידים עיתונאיים בטלוויזיה, והיה לאחד מעמודי התווך של רשות השידור. בין השאר הגיש וערך את מהדורת החדשות המרכזית, "מבט לחדשות" ואת משדר הראיונות הפוליטיים "מוקד". אחימאיר דחה שוב ושוב הצעות למשרות ניהול ברשות השידור והעדיף להתמקד בעבודה העיתונאית.

ב-1992 שב אחימאיר ויצא לשמש שליח הטלוויזיה בארה"ב. אחד מהישגיו הבולטים בשליחות היה ריאיון אישי עם נשיא ארה"ב, ביל קלינטון. עם שובו מהשליחות התחיל לערוך את המשדר "רואים עולם" – מגזין שבועי של חדשות חוץ ולהגיש אותו. "בחרתי בזה מבין כמה תפקידים שהוצעו לי", הוא מספר. "רק השידור הציבורי יכול להרשות לעצמו לייחד שעה שלמה בשבוע לכתבות מעמיקות על הנעשה בעולם, ויש חוג של צופים המתמסר לתכנית וצמא לידע הזה".

בתכנית ראיין אחימאיר אורחים זרים שביקרו בישראל, ובהם ראשי מדינות ומנהיגים אחרים, והקפיד מאוד להביא סיקור נרחב של מדינות העולם השלישי. כמו כן, הוא נאבק כחלק מעבודתו בעיתונות למען הכרה ברצח העם הארמני במלחמת העולם הראשונה. "הייתי הראשון ששבר את הטאבו הזה בכתבה ששידרתי ב-1983 – עד אז משרד החוץ התנגד לכך בשל הלחץ של טורקיה. המשכתי לעסוק בנושא ב'רואים עולם' ובמשדרים אחרים, וגם כתבתי על כך".

נוסף על עבודתו ברשות השידור מפרסם אחימאיר מאמרי דעות בעיתונות היומית, בעבר ב"מעריב" וכיום ב"ישראל היום". במשך שנים רבות היה ממגישיה הקבועים של תכנית השיחות עם מאזינים "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל, עד שהפסיקו את שידורה לפני כשנתיים. "זו הייתה התנסות מאוד מעניינת, לשמוע את המצוקות והכעסים ולהעמיד עצמי בתפקיד האב המרגיע, המשתדל להעמיד דברים בהקשרם".

בשנים האחרונות שב אחימאיר להגיש יומני חדשות בקול ישראל, לצד עבודתו בטלוויזיה. בתקשורת הישראלית הוא בולט כמי שאינו מתלהם ומקפיד בכבודו של כל מרואיין. "איני יכול להשתנות ואיני רוצה בכך. איני אדם שנוטה ללכת עם הזרם, ולקבל כל מה שמוסכם על אחרים. הניסיון שלי במערכת חדשות יכול לסייע לצעירים לשים דברים בפרופורציות נכונות ולתת להם את משקלם הראוי".

אחימאיר, בן 73, אינו שוקל בינתיים להאט את קצב עבודתו. "לו היו מטילים עליי שוב להיות כתב בתחום המדיני – באופן תאורטי, כמשל – אני מניח שהייתי מסוגל להתחרות עם צעירים ממני. העבודה העיתונאית היא סוג של חיידק שאינו מרפה. זו מחלה – אבל חיובית".