חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשפ"א בתחום חקר מדעי המזרח הרחוק.
פרופ' בן־עמי שילוני, פרופסור אמריטוס בחוגים ללימודי אסיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, נחשב לאחד מחשובי ההיסטוריונים של יפן המודרנית במאה העשרים.
הישגיו האקדמיים הם יוצאי דופן, מחקריו הוכרו כנכסי צאן ברזל של ההיסטוריוגרפיה של יפן המודרנית, ותרומתו לייסוד לימודי מזרח אסיה בישראל והכרת יפן בארצנו היא בעלת חשיבות עצומה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' ניסים אוטמזגין, יו"ר, פרופ' מרק גמזה, פרופ' מיכל דליות־בול
פרופ' בן־עמי שילוני, פרופסור אמריטוס בחוגים ללימודי אסיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, נחשב לאחד מחשובי ההיסטוריונים של יפן המודרנית במאה העשרים.
הישגיו האקדמיים הם יוצאי דופן, מחקריו הוכרו כנכסי צאן ברזל של ההיסטוריוגרפיה של יפן המודרנית, ותרומתו לייסוד לימודי מזרח אסיה בישראל והכרת יפן בארצנו היא בעלת חשיבות עצומה.
ספרו הראשון של שילוני, Revolt in Japan: The Young Officers and the February 26, 1936 Incident, המבוסס על עבודת הדוקטור שלו, נחשב לניתוח המעמיק ביותר של אירוע חשוב זה בתולדות יפן במאה העשרים. שילוני חקר את ההשקפות האידיאולוגיות והמגמות הפוליטיות של הקצינים הצעירים שביקשו להפיל את המשטר כדי שהצבא יתפוס את השלטון וינקוט מדיניות חוץ תקיפה. המרידה הצבאית הזאת נחשבת לחמורה ביותר בהיסטוריה המודרנית של יפן, ושילוני האיר אותה באור חדש.
את ספרו השני, Politics and Culture in Wartime Japan, הקדיש שילוני ליפן במלחמת האוקיינוס השקט. במחקר זה הוא עמד על השוני בין המשטר ביפן ובין המשטרים בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפשיסטית ותיאר בכישרון רב את יחסי הכוחות בין הצבא, הפוליטיקאים והאינטלקטואלים ביפן בזמן המלחמה.
ספרו השלישי, The Jews and the Japanese: The Successful Outsiders, עורר התעניינות רבה ביפן. בחיבור זה ערך שילוני השוואה תרבותית מקיפה בין היפנים והיהודים וגם התייחס לקשרים ששררו ביניהם מאז תחילת המאה העשרים. שילוני רואה ביפנים וביהודים שני עמים בעלי תודעה עצמית מפותחת מאוד, המרגישים נבדלים משאר העמים. שילוני עומד על הדרך שבה שני העמים התמודדו עם השפעות תרבותיות חיצוניות ובוחן את תגובותיהם השונות של היהודים והיפנים לטרגדיות שפקדו אותם.
ספריו על הקיסרות היפנית היו פורצי דרך והשיאו תרומה אמיתית לתחום. הספרים "כלכלת הקיסר" ו"הקיסר כדמות אם", שפורסמו ביפנית בשנים 1982 ו־2003, הציגו פרשנות חדשה למעמדו ההיסטורי של הקיסר ולהמשכיות השושלת הקיסרית. ספרו משנת 2005, Enigma of the Emperors: Sacred Subservience in Japanese History, נחשב לניתוח החשוב ביותר של מוסד הקיסר היפני, אשר פתח אופקים חדשים למחקר במספר תחומים. ארבעת הכרכים בעריכת שילוני, המכנסים את כלל המחקרים על קיסרי יפן, שהופיעו ב־2012, מעידים אף הם על מעמדו המרכזי בתחום זה.
בארץ קידם פרופ' שילוני את לימודי יפן בתנופה רבה ובכישרון רב. ספריו על ההיסטוריה והתרבות של יפן, "יפן המסורתית" ו"יפן המודרנית", הם הראשונים שנכתבו על נושא זה בשפה העברית, והם משמשים ספרי הלימוד על יפן בכל האוניברסיטאות והמכללות בארץ.
בשנת 2007 ערכה האוניברסיטה העברית כנס בינלאומי לכבודו של פרופ' שילוני לרגל פרישתו, שבו השתתפו מומחים ליפן מרחבי תבל. ההרצאות שנישאו בכנס זה התפרסמו בשני קבצים. הן מהוות עדות להכרה בתרומתו של שילוני להיסטוריוגרפיה של יפן.
בשנת 2012 הוא נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ושנה לאחר מכן נבחר לנשיא כבוד של האגודה הישראלית ללימודי יפן.
הענקת פרס ישראל לפרופסור שילוני מצטרפת לשורה של פרסים בינלאומיים שבהם זכה, ובמרכזם עיטור הקיסר היפני (2000), ופרס קרן יפן (2010). אלו מעידים על קריירה מפוארת והישגים מדעיים חלוציים ומשמעותיים.
על כן מצאה הוועדה את הפרופ' בן־עמי שילוני ראוי לקבלת פרס ישראל בחקר מדעי המזרח הרחוק.
קורות חיים
פרופ' שילוני היה נשוי ללנה ז"ל, פרופסור לספרות צרפתית באוניברסיטת העברית, ולהם שתי בנות ושישה נכדים.
לימודים
1958–1961 תואר בוגר, החוגים להיסטוריה ולפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1961–1965 תואר מוסמך, החוג להיסטוריה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1966–1967 לימודי השפה היפנית, האוניברסיטה הנוצרית הבינלאומית (ICU), טוקיו
1967–1971 דוקטורט, אוניברסיטת פרינסטון, ארה"ב
נושא הדוקטורט: המרד הצבאי בפברואר 1936 ביפן
מנחה לדוקטורט: פרופ' מריוס ג'נסן
תפקידים אקדמיים בארץ
1971– מרצה, המחלקה להיסטוריה ומזרח אסיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1984– פרופסור מן המניין, האוניברסיטה העברית בירושלים
1977–1979 מנהל המכינה של האוניברסיטה העברית על שם יוסף שאלתיאל
1979–1984 ראש המחלקה ללימודי מזרח אסיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1987–1990 יושב ראש המכון למחקר על שם הארי ס' טרומן למען קידום השלום
1996–2000 ראש המחלקה ללימודי מזרח אסיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1999–2003 חבר בוועדה הקבועה של סנאט האוניברסיטה העברית בירושלים
2000 פרופסור לואי פריברג בלימודי מזרח אסיה
2001–2005 יושב ראש ראש הוועדה האקדמית של המכון למחקר על שם הארי ס' טרומן
2006– פרופסור אמריטוס, האוניברסיטה העברית בירושלים
תפקידים אקדמיים בחו"ל
במשך השנים הרצה וחקר באוניברסיטאות קולורדו, אוקספורד, ברקלי, הרווארד וטוקיו. שימש עמית מחקר באוניברסיטאות אוקספורד, ברקלי, טוקיו וקיימברידג'.
פרסים והוקרות
1996, 2005 פרס מילקן למצוינות בהוראה
2000 כוכב הזהב והכסף, מאת קיסר יפן
2007 ועידה בינלאומית על יפן נערכה לכבודו באוניברסיטה העברית בירושלים
2010 פרס קרן יפן ללימודים יפניים
2012 נבחר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
מפעל חיים
בן־עמי שילוני נולד ב־28 באוקטובר 1937 בעיר טרנופול (אז בפולין) לאימו יהודית ברום ולאביו אברהם שידלוביץ (לימים שילוני). לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה סופח האזור לברית המועצות, ואימו של בן־עמי החלה לעבוד כפקידה במשטרת השלטון החדש. עם הפלישה הגרמנית בקיץ 1941 פונתה המשפחה כולה לשטח סובייטי ובכך ניצלה. האב גויס בהמשך לגדוד אספקה בצבא הסובייטי ושב להתאחד סופית עם משפחתו רק אחרי המלחמה. "אימא שלנו לימדה אותנו לומר תפילה לפני השינה, ובסוף סיימנו בפולנית: הלוואי שהמלחמה תיגמר ושאבא יחזור בקרוב הביתה", כך נזכר שילוני.
אחרי המלחמה חזרה המשפחה לפולין ומשם המשיכה למחנה עקורים ליד העיר קאסל שבמערב גרמניה בהמתנה לעלייה. אביו היה חבר בהנהגת המחנה וסייע רבות לפליטים. במחנה למד בן־עמי בבית ספר ביידיש; את העברית שלו רכש הן בבית הספר והן מסבו, אבי אימו. עם קום המדינה התאפשר למשפחה לעלות ארצה. "עלינו באונייה שנקראה קוממיות", מספר שילוני, "כשהאונייה התקרבה לחופי הארץ כולם עלו אל הסיפון ושרו התקווה".
אחרי קליטה במחנה עולים התיישבה המשפחה בקיבוץ תל־יצחק. תחילה שהה בן־עמי כשנה במוסד חינוך במגדיאל. בהמשך למד בבית הספר היסודי במושבה אבן־יהודה הסמוכה. חיש מהר התבלט שם כתלמיד מצטיין, לצד ידידו בנימין קראוס, לימים פרופ' בנימין זאב קֵדר חתן פרס ישראל להיסטוריה. בסוף בית הספר היסודי התקבל לתיכון עירוני א' בתל אביב, "בית ספר עם משמעת, תלבושת אחידה והקפדה גדולה על הציונים והלימודים", נזכר שילוני. "שם פיתחתי עניין גדול מאוד בטבע ובשפות וגם התחלתי להתעניין במזרח".
בתקופה זו גם אהב לכתוב שירים ואף זכה לפגישה עם המשורר דוד שמעוני בביתו בתל אביב. חלק משיריו פורסמו בעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו". בעיתונים אלו הציעו אז להכיר בין ילדים בישראל ובעולם, ושילוני בחר להתכתב עם ילד מהודו. בספריית הקיבוץ נהג לקרוא ספרים על הבודהיזם, ההינדואיזם והתרבות במזרח. אך מענה להתעניינותו במזרח לא מצא בלימודי התיכון, שהיו חסרים התייחסות לאזור זה בעולם.
בשנת 1956 התגייס בן־עמי שילוני לחיל השריון והשתתף כקַשָר בקרבות חטיבה 7 במלחמת סיני. הוא השתחרר בסתיו 1958, והחל מיד ללמוד באוניברסיטה העברית, בה נרשם ללימודי היסטוריה ופילוסופיה. אסיפת הקיבוץ סירבה לממן את לימודיו (אלא אם יבחר ללמוד מקצועות 'שימושיים' לקיבוץ) ועל כן היה צריך למצוא עבודה. תחילה עבד במטבח הפועלים במרכז העיר ירושלים; סייע לו גם סבו, אבי אימו, שהעניק לו סכום ראשוני של חמישים לירות. בהמשך זכה במלגות הצטיינות. בלימודיו באוניברסיטה למד מפי הפרופסורים יעקב טלמון, יהושע פרוור, נתן רוטנשטרייך ואחרים. לצידו למד גם ירמיהו יובל, לימים פילוסוף והיסטוריון. בייחוד התרשם מדרך הוראתו של פרופ' צבי אנקורי, שממנו קיבל שילוני השראה לדרכי הוראתו שלו בעתיד.
אחרי קבלת התואר הראשון בשנת 1961 המשיך ללימודי מוסמך שבהם התמקד בהיסטוריה מודרנית, ובתוך כך גם ערך את ביטאון הסטודנטים "פי האתון" וגם היה כתב של העיתון הארצי "הבוקר". במהלך לימודיו הכיר את לנה קורנרייך, לימים אשתו. את עבודת המוסמך הוא כתב, בהדרכתו של פרופ' יעקב טלמון, על הפולמוס ההיסטוריוגרפי על אודות ההצדקה להטלתן של פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי. עבודה זו סימנה את ראשית התעניינותו האקדמית בתולדות יפן והמזרח הרחוק והייתה הראשונה מסוגה בעברית.
בשנת 1965, אחרי קבלת תואר המוסמך, זכה שילוני במלגה מטעם שגרירות יפן בארץ לנסוע ללימודים של שנתיים ביפן. לא בלי לבטים החליטו שילוני ואשתו לצאת לדרך המיוחדת בטיסה ארוכה, יחד עם בתם התינוקת. אחרי עצירות ביניים בטהרן ובהונג קונג הגיעו לטוקיו, כעבור כיממה. "פתאום שמעתי קולות שאני לא מכיר ואנשים שמתייחסים בצורה מוזרה", הוא נזכר, "זו הייתה חלק מהמשיכה שלי ליפן". הזוג הישראלי עם התינוקת הקטנה התגבר אט־אט על הקשיים ועל הזרות בשכונה דוברת יפנית בלבד. "בהתחלה, כשהצלחתי לקרוא את השלטים ברחוב ראיתי בזה הישג גדול", אומר שילוני. בסופו של דבר עלה בידו של שילוני ללמוד את השפה היפנית ואת התרבות המקומית באוניברסיטה הנוצרית הבינלאומית בטוקיו (ICU). במקביל ללימודיו, אשתו לנה עבדה בהוראת צרפתית לדיפלומטים יפנים.
ב־1967 ביקש להמשיך לדוקטורט בלימודי יפן אך בארץ עוד לא היה מי שילמד את התחום ברמה זו, ולכן נרשם ללימודים באוניברסיטת פרינסטון. שוב עברה המשפחה הצעירה למקום חדש, והפעם הצטרפו גם הוריה של לנה – שלמדה אף היא לדוקטורט – כדי לעזור ולתמוך. שילוני כתב בהנחייתו של פרופ' מריוס ג'נסן – מגדולי ההיסטוריונים של יפן המודרנית – עבודת דוקטור על מרד הקצינים היפנים בשנת 1936. במסגרת מחקר הדוקטורט הוא שהה תקופות ארוכות ביפן, ראיין קצינים וחיילים שהשתתפו במרידה ואיתר בארכיונים מסמכים היסטוריים חשובים. "הכרתי אנשים שהשתתפו במרידה ונשפטו; הוזמנתי לעצרות זיכרון לכבודם", מסביר שילוני. ההיכרות האישית עם המורדים הצריכה גם הפרדה אקדמית ברורה בין הממד האישי לאמות המידה המחקריות הבלתי מתפשרות. הוא היה מהחוקרים הראשונים בעולם, יפנים ולא יפנים, שעסקו בנושא זה. "מצאתי למשל שאחיו של הקיסר אהד את המורדים ומצאתי שהיה קשר בין המורדים לאחד התאגידים המסחריים היפניים", הוא מסביר. ממצאיו בתחום זיכו אותו בהערכה עצומה ביפן ומחוצה לה.
עם שובו ארצה בשנת 1971 נקלט שילוני בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית ובהמשך היה ממקימי החוג ללימודי מזרח אסיה, לצד הפרופסורים צבי שיפרין, מירון מדזיני, אלי יופה, אברהם אלטמן, אהוד הררי, איירין איבר ואחרים. במקביל לימד גם בשלוחת האוניברסיטה בחיפה, לשם נסע פעם בשבוע. בשנים הבאות הוסיף לחקור את תולדות החברה והתרבות ביפן, את מוסד הקיסר היפני (במסגרת זו הציע להפחית מאחריותו של הקיסר למלחמת העולם השנייה עקב היותו דמות סמלית בעיקר) וכן את יחסי היהודים והיפנים. בשנת 2000 הוענק לפרופ' שילוני עיטור ההצטיינות "כוכב הזהב והכסף" מטעם קיסר יפן. בשנת 2010 זכה בפרס של קרן יפן, וקיבל את אות ההוקרה מן הקיסר באופן אישי. "אז הרגשתי שהגעתי לפסגה", הוא אומר.
כל השנים נחשב פרופ' שילוני לאחד המרצים המבוקשים ביותר בפקולטה למדעי הרוח ואף זכה בפרסים על הצטיינות בהוראה. באחת השנים הגיע מספר הנרשמים לקורס המבוא שהעביר לכדי 680 סטודנטים. הוא מילא שורה ארוכה של תפקידים באוניברסיטה ולימד גם באוניברסיטאות מובילות בארה"ב ובמקומות נוספים בעולם. ספריו העבריים על יפן, הרצאותיו הרבות מחוץ לאוניברסיטה ופרשנותו בתקשורת הביאו את יפן לתודעתם של ישראלים רבים.
פרסומים נבחרים
-
- Revolt in Japan, Princeton: Princeton University Press 1973. Translated into Japanese: Nihon no hanran 「日本の叛乱」Tokyo: Kawade Shobō Shinsha 1975
- Politics and Culture in Wartime Japan, Oxford: Clarendon Press 1981. Revised paperback edition 1991. Translated into Japanese: Uotaimu Japan 「ウオ―タイム ジャパン」 Tokyo: Gogatsu Shobō 1991
- The Jews and the Japanese, Tokyo: Charles E. Tuttle 1992. Translated into Japanese: Yudayajin to nihonjin no fushigina kankei 「ユダヤ人と日本人の不思議な関係」Tokyo: Seikō Shobō, 2004. Translated into Bulgarian: Evreite i Yapontsite, Sofia: Shalom Publishing Centre, 1996
- Enigma of the Emperors, Folkestone: Global Oriental 2005
- ed., The Emperors of Modern Japan, Leiden: Brill 2008
- ed., Critical Readings on the Emperors of Japan, Leiden: Brill 2012, 4 vols.
-
- Tennō heika no keizaigaku 「天皇陛下の経済学」 [The Economics of the Emperor], Tokyo: Kōbunsha 1982
- Goyaku sareru nihon 「誤訳される日本」 [Mistranslation of Japan], Tokyo: Kōbunsha 1986
- Haha naru tennō ｢母なる天皇｣ [The Emperor as a Mother Figure], Tokyo: Kōdansha 2003
- Nihon to yudaya, sono yūkō no rekishi 「日本とユダヤその友好の歴史」 [Japan and the Jews, a History of Friendship], with Kawai Kazumitsu. Tokyo: Myrtos 2007
- Nihon no tsuyosa no himitsu 「日本の強さの秘密」 [The Secret of Japan's Strength], Tokyo: Nisshin Hōdō 2013
-
- “Friend or Foe: The Ambivalent Images of the U.S. and China in Wartime Japan”, in J.White, ed., The Ambivalence of Nationalism, New York: University Press of America 1990, pp. 187–212.
- “'Restoration', 'Emperor', 'Diet', 'Prefecture', or How Japanese Concepts Were Mistranslated into Western Languages”, in Adriana Boscaro et al., eds., Rethinking Japan, Kent: Japan Library 1990, vol. 2, pp. 297–304
- “The Meiji Restoration: Japan's Attempt to Inherit China”, in I. Neary, ed., War, Revolution and Japan, Kent: Japan Library 1993, pp. 20–32
- “Emperors and Christianity”, in Ben-Ami Shillony, ed., The Emperors of Modern Japan, Leiden: Brill 2008, pp. 163–183
- “Paragons of Culture: The Soft Power of the Japanese Emperors”, in The Japan Society Proceedings, London: The Japan Society 149 (2012), pp. 55–75