חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבלת פרס ישראל לשנת תשס"ג בתחום חקר ההיסטוריה.
שולמית שחר – פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, מבכירי ההיסטוריונים בישראל ומן המוכרים והמוערכים ביותר בעולם בזכות מחקריה בתולדות ימי הביניים, אשר זכתה במוניטין בינלאומיים במיוחד הודות לספריה על תולדות הנשים, הילדים ועולם הזקנה באירופה המערבית של ימי הביניים – נולדה בלטביה בשנת 1928, ומ-1933 היא בארץ.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' שמואל ספראי, יו"ר, פרופ' מירי אליאב-פלדון, פרופ' סופיה מנשה, פרופ' איבון פרידמן
פרופ' שולמית שחר היא היסטוריונית פורצת דרך. מחקריה על נשים, על ילדים ועל עולם הזקנה בימי הביניים באירופה התקבלו בעולם כאבני יסוד לחקר ההיסטוריה החברתית ולא איבדו מחשיבותם גם לאחר שהעיסוק בנושאים אלו הפך לאופנתי. במחקריה המעמיקים, המקיפים אזורים נרחבים ותקופות ממושכות, היא הפנתה את הזרקור לקבוצות שוליים שהיו עד אז חסרות קול. נוסף לספריה על נשים, על זקנים ועל טף חקרה מיעוטים כגון מינים, מצורעים ולאחרונה גם צוענים. פרופ' שחר פתחה צוהר לשיטות מחקר חדשניות בהעמידה את הפרט ואת חייו במרכז הבמה של הכתיבה ההיסטורית מתוך אמפתיה ורגישות חברתית עמוקה. בהתרכזותה במעגלי החיים במשפחה עלה בידה לקעקע כמה הנחות יסוד שגויות של חוקרים ידועי שם ואף להוביל לבדיקה מחודשת של נושאים אלה בתקופות נוספות. הודות להתבוננות בפרטים ולסרטוט הדרמה של חיי הדמויות שהיא העלתה מיוון השכחה הצליחה פרופ' שחר לקרב את הוויית ימי הביניים אל הקורא בן ימינו.
לשולמית שחר מעמד מיוחד בקרב הקהילה האקדמית בישראל. לאורך השנים היא הקפידה על כתיבת היסטוריה בעברית משובחת, שיש בה דקויות ופיוט. ספריה נכתבו ראשית בעברית, ורק אחר כך פנו לקהילה המדעית הכללית ותורגמו לשפות רבות.
מחקריה הצליחו גם לפנות אל ציבור קוראים רחב, לקרב את מורשת התרבות האירופית אל הקהל הישראלי ולהפוך את תקופת ימי הביניים למרתקת. נוסף לכתיבתה המדעית הגישה לקורא העברי תרגומי מופת של יצירות מתחום האוטוביוגרפיה של ימי הביניים: מכתבי אבלר ואלואיז, האוטוביוגרפיה של הנזיר גיבר מנוז'ן והיהודי המומר יהודה-הרמן.
פרופ' שחר גידלה דורות של תלמידים ותלמידי תלמידים המלמדים במוסדות האקדמיים בארץ, ותרמה רבות לביסוס בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. היא טיפחה תמיד במסירות רבה ובנדיבות לב את המוכשרים מבין הסטודנטים והעמידה דור של חוקרים. כדי להגיע אל קהל רחב יותר היא הרצתה וכתבה גם לאוניברסיטה המשודרת. גם בעריכת כתב העת "היסטוריה" ניכרת אותה מגמה של קירוב ההיסטוריה הכללית לקורא העברי המשכיל, ולאו דווקא לחוקר המקצועי בלבד.
תפיסתה החברתית של שולמית שחר ורגישותה למצוקותיו של החלש הבאה לידי ביטוי בחקר ההיסטוריה, לא נותרה רעיון תיאורטי מנותק מהמציאות, והיא פועלת, מתוך מחויבות אישית עמוקה, במעון לנשים מוכות בירושלים מאז פרישתה לגמלאות מהאוניברסיטה. כפי שהעניקה קול לנידחי החברה בעבר, היא ממשיכה לתרום לתיקון עולם ההווה.
על תרומתה המשמעותית לחקר ההיסטוריה החברתית ודרך כתיבתה המעמיקה והבהירה, על מסירותה ונדיבות לבה לדורות הבאים של חוקרים, על דרכה המיוחדת בקירוב הציבור להיסטוריה הכללית – על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' שולמית שחר ראויה לפרס ישראל בחקר ההיסטוריה הכללית לשנת תשס"ג.
קורות חיים
שולמית שחר – פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, מבכירי ההיסטוריונים בישראל ומן המוכרים והמוערכים ביותר בעולם בזכות מחקריה בתולדות ימי הביניים, אשר זכתה במוניטין בינלאומיים במיוחד הודות לספריה על תולדות הנשים, הילדים ועולם הזקנה באירופה המערבית של ימי הביניים – נולדה בלטביה בשנת 1928, ומ-1933 היא בארץ.
פרופ' שולמית שחר היא אלמנתו של הסופר דוד שחר, אם לבן, מאיר (סינולוג), ולבת, דינה (מעצבת) וסבתא לשתי נכדות: אורית לוטאו ועלמה.
לימודים והשתלמויות
1965 תואר ראשון (בהצטיינות) בהיסטוריה ובספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים
1961 תואר שני (בהצטיינות) בהיסטוריה ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים
1965 תואר דוקטור (בציון לשבח) בסורבון, פריז
תפקידים אקדמיים בארץ
1956–1957 אסיסטנטית בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים
1960–1962 אסיסטנטית בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים
1967–1972 מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב
1972–1982 מרצה בכירה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב
1982–1990 פרופסור חבר בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב
1990 פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב
1979– ראש מגמת ימי הביניים בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב
1986–1989 ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב
1990–1993 ראש תכנית הלימודים הכלליים באוניברסיטת תל אביב
תפקידים אקדמיים בחו"ל
1980 פרופסור אורח בקלייר הול, קיימברידג', אנגליה
1990 פרופסור אורח בקולג' סנט אנתוני, אוקספורד, אנגליה
תפקידים אחרים
- חברת מערכת בכתב העת "היסטוריה"
- חברת הוועדה לספרות עיונית ב"מוסד ביאליק"
- מתנדבת ויו"ר הוועד המנהל בעמותת "אישה לאישה" (המעון לנשים מוכות בירושלים)
מפעל חיים
שולמית שחר נולדה בעיר ריגה בלטביה בשנת 1928, ועלתה לארץ עם משפחתה בראשית שנות השלושים. היא גדלה בחיפה, ולמדה בבית הספר הריאלי. "הוריי, דבורה ומשה ויינשטוק, הגיעו לארץ בשנת 1933", היא מספרת, "מתוך השקפה ציונית, ובנו בית בחיפה. אבא היה שותף בבית חרושת קטן לספירט 'לפיד'. הוא ידע עברית היטב, והיה בעל השכלה תורנית. עם אימא דיברנו בבית רוסית. התגייסתי ל'הגנה' בגיל צעיר, וכשהייתי בת 15 כבר עבדתי במחסני הנשק המחתרתיים של ה'הגנה' שהוטמנו במרתף של בית הספר המקצועי, סמוך לבית הספר הריאלי. אני שייכת לדור שהחלום שלו היה עצמאות מדינית ובניית חברה צודקת ככל האפשר".
לפני מלחמת העצמאות שהתה שנה בקיבוץ חצרים. במלחמה שירתה בש"י ("שירות ידיעות" – היום חיל המודיעין). בשנים 1948–1949 הייתה בקיבוץ הצופים א' שישב בגבעת הקיבוצים ברחובות – לימים מעגן מיכאל. "מעגן מיכאל הייתה חשובה לי. הגעתי לקיבוץ בגלל גיסי מאיר זורע ז"ל ואחותי נעמי, תיבדל לחיים, שהיו חברי הקיבוץ. ההיכרות שלי עם המקום הזה העצימה את ההערכה הרבה שרכשתי לבני הדור שהקימו קיבוצים לתפארת".
בראשית שנות החמישים החלה את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "חונכנו להגשמה, וכשהלכנו ללמוד היו לנו רגשות אשמה. כמעט לאיש מבני דורי לא הייתה מחשבה על קריירה אקדמית. למדתי כי רציתי ללמוד. בבחירה של ההיסטוריה של ימי הביניים הייתה יד למקריות. באתי לתחום הזה כ'לוח חלק' – לא ידעתי על הנושא כמעט דבר. כל הידע שלי בא מרומנים היסטוריים, והנזירים ואנשי הכמורה שנזדמן לי לראותם בחיפה עירי עוררו בי סקרנות."
בשנת 1954 סיימה שולמית בהצטיינות את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה ובספרות אנגלית. בלימודיה לתואר השני בהיסטוריה כללית ויהודית התמחתה בתרבות ימי הביניים. את תואר המוסמך סיימה בהצטיינות בשנת 1961, והמשיכה את לימודיה לתואר דוקטור באוניברסיטת הסורבון בפריז. בהדרכתו של ההיסטוריון הנודע מישל מוֹלָה כתבה דיסרטציה על מחשבה פוליטית בצרפת בתקופתו של שארל החמישי, וקיבלה את תואר הדוקטור בציון לשבח בשנת 1965.
בשובה לישראל החלה שולמית ללמד באוניברסיטת תל אביב, והייתה דמות מרכזית בפיתוח המגמה ללימודי ימי הביניים בחוג להיסטוריה כללית. רבים היו תלמידיה במגמה הזאת, והיא רואה חשיבות רבה בתפקידה כמורה וכמכשירה דורות חדשים של אנשי מדע בתחומה. "מקור גאווה עבורי הוא העובדה שחלק מן החוקרים ומן המורים להיסטוריה של ימי הביניים בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב היו – לפחות במשך כמה שנים – תלמידיי".
בנה מנישואיה הראשונים, אביתר, ששירת בסיירת מטכ"ל, נהרג בעת שירותו הצבאי בשנת 1968. מאז שנות השישים היא חיה בירושלים עם בעלה השני, הסופר דוד שחר, שהלך לעולמו לפני כמה שנים. היום היא סבתא לנכדות משני ילדיה: מאיר ודינה.
בצעד נדיר פרשה פרופ' שולמית שחר פרישה מוקדמת לגמלאות מאוניברסיטת תל אביב, בעיקר כדי להתמסר לפעולה מסוג אחר, שנראתה לה חשובה במיוחד: עבודה התנדבותית במעון לנשים מוכות. את העבודה הזאת היא ממלאה בהתנדבות ובצנעה, מתוך תפיסה חברתית-מוסרית מוצקה שחובה לסייע לחלש ולסובל. "הייתה לי הרגשה שהייתי סגורה מספיק בעולם האקדמי, והרגשתי צורך לעשות משהו ישיר לעזרת הזולת. התלבטתי מה לעשות, והחלטתי לפעול למען נשים מוכות. הרגשתי שזה דבר חשוב וזה נותן לי הרגשת סיפוק שאני עושה משהו קטן למען מישהו שהיה פחות בר מזל ממני. עם זאת, אני לא חושבת שאני מצילה את העולם", היא מסיימת שוב בטון צנוע. כיום היא מחלקת את זמנה בין העבודה במעון בירושלים ובין מחקר וכתיבה היסטורית.
פרסומים נבחרים
-
- המעמד הרביעי: האשה בחברת ימי הביניים, תל אביב, 1983
- מורשת ימי הביניים, תל אביב, 1985
- ילדות ימי הביניים, תל אביב, 1990
- החורף העוטה אותנו, זיקנה בימי הביניים, תל אביב, 1995
- קבוצות שוליים בימי הביניים, תל אביב, 1995
- מכתבי אבלר ואלואיז, תרגום מלטינית, פתח דבר, אחרית דבר והערות, תל אביב 1997
- נשים בתנועת מינות של ימי הביניים, אנייס ואיגט הוולנדנסיות, ירושלים, 2001
- גוף ראשון בשני קולות – האוטוביוגרפיות של גיבר מנוז'ן ויהודה-הרמן, תרגום מלטינית, הערות והקדמה, תל אביב, 2003.
פרופ' שולמית שחר כתבה בתחומי מחקריה עשרות מאמרים, שפורסמו בכתבי עת מדעיים ובאסופות מאמרים בארץ ובאירופה.