פרופ' מנשה הראל

הוראה ותפקידים אקדמיים בארץ

1952–1961 מורה לגיאוגרפיה ולגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין ובסמינר למדריכי עליית הנוער של הסוכנות היהודית בירושלים
1964–1969 מרצה למתודיקה של הוראת הגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובטכניון בחיפה; מרצה לגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל בטכניון, חיפה
1969–1981 מרצה בכיר בגיאוגרפיה היסטורית ומקראית במחלקה לגיאוגרפיה ובמתודיקה להוראת הגיאוגרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב
1982–1987 פרופסור חבר במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב
1987– פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1962–1963 מרצה בגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל באוניברסיטת ניו יורק
1977 פרופסור אורח לגיאוגרפיה היסטורית באוניברסיטת קלרק, בוסטון, ארה"ב
1984 פרופסור אורח לגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל ב"היברו יוניון קולג'", לוס אנג'לס

תפקידים אחרים ופעילות ציבורית

1941 מדריך קפ"פ בקורס הפלמ"ח במשמר העמק
1943–1945 שליח הפלמ"ח במחתרת סוריה לחינוך, להוראה, להגנה, לעלייה ולהברחת עולים לארץ
1948–1949 מפקד מחלקה בגדוד 13 בחטיבת גולני
1950–1952 מפקד בית הספר למפקדי סיירים בצה"ל ומייסד בית הספר לסיירים בנח"ל

חברות במוסדות ציבור

• חבר בחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה מאז ייסוד המדינה וחבר מועצתה
• חבר כבוד בוועד המנהל של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה
• חבר המועצה לשימור מבנים ואתרים של מדינת ישראל, החברה להגנת הטבע
• חבר המשלחת המדעית לחקר "דרכי המשי" מטעם אונסק"ו
• חבר ועד הברית של יוצאי בוכרה בישראל
• חבר עמותת חלו"ן – חינוך לכל נער ונערה

מנשה – או כפי שהוא ידוע בפני כול: מנשק'ה – למד בגימנסיה העברית, והיה מראשוני תנועת "המחנות העולים", ממייסדי הפלמ"ח והמסתערבים בשורותיו, ממקימי קיבוץ "חומה ומגדל" מעוז חיים וממכונני הנח"ל. הוא היה מפקד פלוגה ופיקד על בית הספר למפקדי סיירים ששוטטו בכל חבלי הארץ. כל אלה הביאו לכך שבחקר ידיעת הארץ והגיאוגרפיה ההיסטורית שלה הוא העלה על נס את התחכום ואת היכולת הבלתי מוגבלת של האדם היהודי. הסיירות ברגל, התצפית מרוב ראשי ההרים, הסקרנות לחשוף את צפונות הארץ על נופיה המגוונים, פרשנות הגיאוגרפיה של המקרא, הספרים החיצוניים וספרות חז"ל – אלה הם הבסיסים הרעיוניים שלו בחקר ידיעת הארץ והגיאוגרפיה ההיסטורית מאז שנת 1952.

נזכיר את החשוב בספריו, "הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל", שהוא אומר עליו: "אני מנסה להוכיח בספרי, שלעניות דעתי אני הראשון בין חוקרי ארץ ישראל בתחום זה, ומחקריי מושתתים על 45 שנות מחקר בשדה ועל 65 שנות סיירות. הגעתי למסקנה שעם ישראל הנחיל לאנושות לא רק את האמונה באל אחד ואת תורתו כתרבות רוחנית אלא גם את פרות המעשה החלוצי בהמצאת חמש טכנולוגיות בעיצוב נופי ההר והמדבר בארץ כתרבות חומרית, כאשר יחד הם שיא ביצירתיות היהודית".

בשלושים שנות ההוראה שלו באוניברסיטאות ירושלים ותל אביב חידש פרופ' הראל תחומים ייחודיים למחקר והמליץ למורי המחלקה לגיאוגרפיה לקבוע כחובה 15 ימי סיור בארץ לתלמידי התואר הראשון. כך גם ייסד בשנת 1969 את ענף הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' מנשה הראל קיבל בשנת 1987 את העיטור "יקיר ההסתדרות" על "פעילותו ההתנדבותית במפעלי ההתיישבות והביטחון, במסגרות החינוכיות ובקליטת עלייה", ובשנת 1991 הוא זכה באות הכבוד "יקיר ירושלים". בשנת 2001 נמצא פרופ' הראל ראוי לפרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי, על תרומתו הייחודית לחינוך לערכי חלוציות, לעלייה ולהגנה על הארץ לאהבתה ולהכרתה.

מעט מחידושי מחקריו בגיאוגרפיה ובמקרא

פרופ' מנשה הראל הוכיח שלכל התיאורים הגיאוגרפיים במקרא יש ריאליה שנתפרסמה במחקריו ובמפותיו, שהתקבלו בקרב החוקרים בעולם:

• הוא זיהה את דרך יציאת מצרים ואת מקומם של הר סיני וים סוף – לאור המקרא והנוף.
• הוא חשף את שבעת מדברות יהודה ואת עשר המעלות שנסללו במצוקיהם.
• הוא הוכיח שמקום גידולם של שבעת המינים, הקטורת והבשמים, שהועלו לבית המקדש על ידי עם ישראל היה בהרי ירושלים ויהודה ובעמקיהם.
• הוא קבע את מקומם של מכרות הברזל של פלשת וישראל בנחל יבוק בגלעד.
• הוא גילה שעם ישראל המציא או חידש בהרי יהודה ובירושלים חמש טכנולוגיות, החל מימי שלמה שהיו לו 150,000 חוצבים ועובדי חרושת: חקלאות מדרגות; אגירת מים והולכתם; חרושת עץ, אבן וברזל; ארכיטקטורה של בנייה באבני גזית; סלילת מסילות ומעלות.
• הוא הביא ראיות שהאומה העברית הייתה הראשונה בנטיעת עצי יער בארץ.
• הוא מצא עדויות שעם ישראל השתמש באיתות כדי לקשר בין מחנותיו במדבר בימי שלום ובין מבצריו בעת המלחמה.
• הוא הניח את היסוד לרעיון שבני ישראל, כרועי צאן וכעובדי אדמה, היו מרגלים מעולים והיה להם בית ספר למודיעין בעין רוגל בירושלים וברוגלים בגלעד.

פרופ' הראל כתב כ-80 מאמרים ו-12 ספרים. מבין ספריו ניתרגמו שניים לאנגלית, אחד לרוסית ואחד ליפנית. על ארבעה מספריו זכה בפרסים מדעיים: על "זאת ירושלים", עם עובד, 1961 זכה בפרס ירושלים לחינוך ולחכמת ישראל ע"ש דוד ילין; על "מסעי מדבר יהודה וים המלח", עם עובד, 1969 – בפרס ירושלים לחינוך ולחכמת ישראל ע"ש דוד ילין; על "מסעי סיני", עם עובד ומשרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1963 – בפרס יד יצחק בן צבי; על "הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל", זמורה ביתן, 1997 – בפרס ז'בוטינסקי.