כמו כן פרסם פרופ' הלבני יותר מ-70 פרקים בספרים ומאמרים בכתבי העת החשובים בתחום.
חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ח בתחום חקר התלמוד.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' דניאל שפרבר, יו"ר, פרופ' שלמה נאה, פרופ' אהרן קירשנבאום
פרופ' דוד הלבני הוא מהגדולים בחוקרי התלמוד בדורנו. הוא ממזג באישיותו, בלימודו ובמחקרו את הלמדנות של בית המדרש הישן עם שיטות המחקר המודרניות במדעי היהדות. הוא סלל דרך חדשה בחקר התלמוד הבבלי, ומחקריו בעשרות השנים האחרונות מסמנים תפנית חשובה, בעיקר בזכות פירושו המדעי לתלמוד הבבלי, "מקורות ומסורות". חיבור זה, ההולך ונשלם, הוא למעשה החיבור היחיד המציע לחוקר וללומד המודרני פירוש מדעי שיטתי לתלמוד הבבלי כולו – מסכת אחר מסכת, דף אחרי דף. מאז הופעת הכרך הראשון, לפני כארבעים שנה, נעשה הספר הזה לספר יסוד ולכלי עזר חיוני לכל העוסק בתלמוד הבבלי בגישה מדעית. בחיבור זה פיתח פרופ' הלבני את שיטתו המיוחדת בדבר העריכה המסיבית של התלמוד הבבלי בדורות שלאחר האמוראים על ידי חכמים אלמונים - "סתמאים" לפי המונח שטבע הלבני.
לבד מן החיבור המונומנטלי הזה חיבר הלבני שורה של ספרים ומחקרים בסוגיות יסוד של חקר התלמוד ומדעי היהדות. בכולם מתבלטת גישתו החדשנית והמקורית למקורות היהודיים ולתולדותיהם. במכלול מחקריו אלה הרים פרופ' דוד הלבני תרומה שאין ערוך לחשיבותה להבנתנו את מהותה של התרבות היהודית התלמודית ואת דרכי המחשבה המהפכניים שלה ואת כור ההיתוך של הספרות התלמודית בהתהוותה.
פרופ' הלבני מסמל בחייו את הישרדותה ואת תחייתה של יהדות אירופה המסורתית. הוא עבר את אימי השואה הנוראים, וכאוד מוצל מאש הצליח לשקם את חייו לאחר המלחמה ולהגיע להישגים אקדמיים ומחקריים מופתיים באוניברסיטאות מובילות בארץ ובארצות הברית.
פרופ' הלבני העמיד תלמידים הרבה השונים ומפתחים את תורתו. הוא אינו מתגדר במגדל השן האקדמי ונענה בנפש חפצה לכל מבקש תורה ומלמד בחוגים שונים ורחבים של הציבור הישראלי.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' דוד הלבני ראוי לפרס ישראל בחקר התלמוד לשנת תשס"ח.
קורות חיים
דוד הלבני – פרופסור לדתות וליהדות – הוא מחשובי חוקרי התלמוד בעולם. בעבודתו הגדולה, "מקורות ומסורות", פירוש מדעי לתלמוד הבבלי, הוא שינה וחידש את חקר הספרות היהודית ומקורותיה. במחקריו הרבים הוא ממזג בין שיטות הלימוד המסורתיות לשיטות מחקר מודרניות ביהדות ובפילוסופיה של דתות. הוא מורה נערץ, והעמיד אלפי תלמידים בארצות הברית ובישראל.
פרופ' הלבני מתגורר בירושלים. הוא נשוי לציפורה-חנה, אב לברוך, לאפרים-בצלאל ולישעיהו וסב לשישה נכדים.
לימודים והשתלמויות
1943 הסמכה לרבנות, ישיבת סיגט, הונגריה
1953 תואר ראשון בפילוסופיה כללית, ברוקלין קולג', ניו יורק, ארה"ב
1956 תואר שני בפילוסופיה, אוניברסיטת ניו יורק, ארה"ב
1957 תואר דוקטור לספרות יהודית, בית המדרש לרבנים, ניו יורק, ארה"ב
תפקידים אקדמיים בחו"ל
1957–1984 מרצה בבית המדרש לרבנים (JTS), ניו יורק, ארה"ב (מ-1969 בעל הקתדרה ע"ש אדלר לספרות רבנית)
1961–1984 מרצה מן החוץ במחלקה לדתות, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב
1985–2004 מרצה במחלקה לדתות, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב (בעל הקתדרה ע"ש ליטאואר)
1990– ריש מתיבתא (ראש ישיבה), המתיבתא ללימודי יהדות, ניו יורק, ארה"ב
1994 מרצה אורח, אוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס, ארה"ב
תפקידים אקדמיים בארץ
1964– (לסירוגין) מרצה אורח, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בר-אילן
1981– חבר במכון ללימודים מתקדמים, האוניברסיטה העברית, ירושלים
2005– מלמד קורסים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן
אותות הוקרה, תעודות ופרסים
1960 נשיא האקדמיה האמריקנית לחקר היהדות
1964 פרס מטעם המכון למחקר במדעי הרוח, וושינגטון, ארה"ב
1965 תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת לונד, שוודיה
1970 מלגת קרן גוגנהיים ללימודי היהדות, וושינגטון, ארה"ב
1980 מלגת הקרן הלאומית למדעי הרוח (NEH), וושינגטון, ארה"ב
1985 פרס ביאליק, עיריית תל-אביב
1986 פרס הספר הטוב במחשבת ישראל, כתב העת Present Tense, ארה"ב
1993 תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת חיפה
1993– חבר האקדמיה האמריקנית למדעי הרוח ולמדעים מדויקים
1998 תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת תל אביב
2003 תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
מפעל חיים
דוד הלבני (וייס) נולד ב-1927 בכפר זעיר באוקראינה, פוליאנה-קובולצ'קה, וכעבור זמן קצר עברה משפחתו לעיר חוסט בחיפוש אחר פרנסה. כשהיה בן ארבע נפרדו הוריו, ואמו לקחה אותו ואת שתי אחיותיו להתגורר עם אביה בסיגט שבהונגריה (כיום ברומניה). הסב, שהיה חסיד בעלז ותלמיד חכם גדול, פרס את חסותו על הנכד, ונפשותיהם נקשרו. כבר בילדותו נחשב דוד הצעיר לעילוי ב"חדר" ואחר-כך בישיבה. הוא נהג לאתגר את מלמדיו בתובנות ובקושיות, ועד מהרה נישא שמו למרחקים. כשהיה בן 15 כבר הוסמך לרבנות. למדנותו וידענותו סייעו גם לפרנסתה של המשפחה הענייה, בזכות פרסים ותרומות שקיבל ממשפחות אמידות ושוחרות לימוד.
ב-1944 נכנסו כוחות הנאצים לסיגט, וכעבור כמה שבועות נשלחו כל בני המשפחה למחנה ההשמדה אושוויץ. על רציף הרכבת במחנה עמד יוזף מנגלה ובהצלפת שוט הפריד בין הנכד לסבו האהוב. "הוא שלח את סבא לימין, למוות, ואותי לשמאל, לעבודת פרך ולמאבק", מספר הלבני בספרו האוטוביוגרפי "עלה לא נידף". מאושוויץ הוא נשלח למחנה וולפסבורג שבשלזיה התחתית, ושם עבד בחציבת אבנים ובכריית מנהרות. ב-1945, עם התקדמות הרוסים, הועבר למחנה מאוטהאוזן, ושם עבד בבנייה עד לשחרור המחנה בידי כוחות אמריקניים, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. בגטו, ובתקופות מסוימות גם במחנות, המשיך הלבני ללמוד תלמוד, ובהעדר ספרים למד מן הזיכרון.
לאחר המלחמה נדד הלבני כמעט שנתיים במחנות עקורים באירופה, נוכח שאיש ממשפחתו לא שרד, והחליט בסופו של דבר להגר לאמריקה. "רציתי מאוד ללמוד גם לימודים חיצוניים, עוד לפני המלחמה. התלבטתי בין ארצות הברית לארץ-ישראל, וחששתי שבישראל, בלי משפחה שתסייע לי, לא אוכל ללמוד לימודי חול".
ב-1947 הוא הגיע לניו יורק, ובהעדר השכלה שאינה תורנית התחיל את לימודיו מראשיתם, בבית הספר היסודי. "למדתי תחילה עם ילדים בני שמונה ותשע", הוא נזכר. כושר הלימוד והצמא לידע לא נטשו אותו, ובתוך כמה שנים סיים תואר ראשון בפילוסופיה, במקביל להמשך לימודי התלמוד בישיבה. בתואר השני בחר בפילוסופיה של הדת, ושב בהדרגה למקורות היהודיים. הוא בחן בעבודת המחקר את התיאולוגיה של ההוגה הפרוטסטנטי פאול טיליך והשווה אותה למקבילות ביהדות. את הדוקטורט כבר עשה בבית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים, ובדק את שורשי הפירושים הקדומים למסכת תענית. ב-1957 קיבל תואר דוקטור, וכעבור שנתיים ראתה עבודת המחקר שלו אור בספר. בעבודת הדוקטור עדיין עסק הלבני בפירוש מסורתי של התלמוד. כעבור כמה שנים שינה את כיוון עבודתו לקריאה ביקורתית של התלמוד ושל פירושיו ולניסיון להתחקות אחר מקורותיו של הטקסט וגלגוליו ההיסטוריים כדי לפענח את מה שנראה כסתירות או פגמים.
במפעל חייו הספרותי, סדרת "מקורות ומסורות", כבר ראו אור שבעה ספרים, ובהם פירוש חדש ומקורי לסוגיות שונות. "הגישה המסורתית משתדלת לסלק את הקושי, כדי שהטקסט יֵצא נוח וחלק, בלי סייגים", אומר הלבני. "ואילו הגישה המחקרית אינה מתעלמת מן הקושי, אלא מסבירה כיצד הוא התהווה ומה מקורו. חוקרים רבים מאמצים פירושים דחוקים כדי ליישב את ההדורים. אני מציע לחזור אחורה בהיסטוריה ולבדוק, כשאפשר, מתי לא היו סתירות וכיצד הן נוצרו".
לאחר סיום הדוקטורט לימד הלבני שנים ארוכות בבית המדרש לרבנים, והמשיך בעבודת המחקר שלו. בשנות ה-60 היה מורה מן החוץ באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו יורק ולימד שם יהדות. באמצע שנות השמונים, לאחר שנפרד מבית המדרש, היה חבר סגל במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה, ולימד שם כעשרים שנה. מ-1961 הוא מבקר בישראל באופן קבוע, וב-2005 עלה ארצה סופית. "כל הזמן הייתי מחובר לארץ", הוא מספר, "וכבר בביקור הראשון שלי הרגשתי מיד נוח, כבן המקום". משנות ה-60 ועד היום הוא מלמד גם באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר אילן. "כבר חמישים שני אני מלמד, ואיני יכול להפסיק. זו שליחות נשגבת שיש בה סיפוק רוחני ונפשי".
יותר מ-75 שנים אחרי שפתח בפעם הראשונה את התלמוד הלבני ממשיך ללמוד ממנו בדבקות. "התלמוד הוא חיי. אין יום שבו איני לומד משהו", הוא אומר. "התלמוד יוצר קשר של אלפיים שנה בין היהודים, ולדאבוני החילונים בארץ זנחו אותו, בשל התפיסה כי זהו טקסט דתי, אף שרוב מסורותיו אינן נהוגות בימינו. מהתלמוד לומדים היסטוריה, מנהגים קדומים ודרך חשיבה, וחבל שאיננו מורישים את הנכס הזה לילדינו".
פרסומים נבחרים
-
- 1959 שרידים של פירוש הר"א על תענית
- 1969 מקורות ומסורות, סדר נשים
- 1975 מקורות ומסורות, יומא-חגיגה
- 1982 מקורות ומסורות, שבת
- 1982 מקורות ומסורות, עירובין-פסחים
- 1993 מקורות ומסורות, בבא קמא
- 1999 עלה לא נידף: חיים של לימוד בצל המוות (מתורגם מאנגלית, ראה אור בשפות נוספות)
- 2002 מקורות ומסורות, בבא מציעא
- 2007 מקורות ומסורות, בבא בתרא